טאהא נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

פסק דין

1.התובע עתר לבית הדין להכיר בבעיות נשימה מהן הוא סובל, כמחלת מקצוע שהיא בגדר "פגיעה בעבודה" כמשמעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995, ולחילופין, כי הליקויים האמורים נגרמו בדרך של מיקרוטראומה.

2.עובדות המקרה המוסכמות, פורטו בהחלטת ביניים מתאריך 13.5.12, והחלטה זו מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן - "ההחלטה").

במסגרת אותה החלטה, נקבע כי התובע נחשף לחומרי ניקוי הכוללים חומצת מלח, כלור ומלבין בעת שביצע עבודות ניקיון בבית ספר תיכון, מאז חודש 5/1997, וכן נקבע, כי נחשף לסיד בכמות קטנה, אחת לשבוע או שבועיים, ובכמות משמעותית יותר בחופש הגדול, והוא הדין באשר לצבע וטרפנטין.

כן נקבע על-ידינו, כי התובע, בהתאם לעדותו, החל לחוש בבעיות נשימה בשנת 1999, כשנתיים-שנתיים וחצי לאחר שהחל לעבוד בניקיון, וכי התובע מעשן מאז גיל 18, חפיסת סיגריות ליום, ובימים בהם הוא חש בבעיות נשימה, הוא מפחית את כמות הסיגריות ל-10-15 סיגריות ליום.

פרופ' מרדכי קרמר מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והוא התבקש להשיב על השאלות המקובלות בהתייחס למחלת מקצוע ולמיקרוטראומה.

3.בחוות דעתו של פרופ' מרדכי קרמר, אשר התקבלה בבית הדין בתאריך 6.6.12, השיב המומחה, כי התובע החל לסבול מקשיי נשימה עוד בשנת 1997 (עוד לפני המועד שהתובע מסר לבית הדין), וכי:

"מדובר במעשן שנים רבות הסובל ממחלת ריאות חסימתית COPD, קרוב לוודאי לשילוב של בורנכיטיס כרונית ואסתמה. למרות מחלתו לא הפסיק לעשן עד היום ...".

המומחה בחוות דעתו ציין, כי לא מצא כל תיעוד בתיק להתקפים של קוצר נשימה בעת עבודתו עם החומרים שהוזכרו בהחלטת בית הדין, ואף לא תיעוד על פניה לעזרה, לרבות לחדרי מיון, במהלך עבודתו.

המומחה חיווה דעתו, כי העישון הכבד של התובע, יכול היה לגרום למחלת ריאות חסימתית ברונכיטיס כרונית וגם לתמונה אסטמתית, ודי בעישון הממושך להסביר את כל תלונותיו ומחלתו.

מנימוק זה סבר פרופ' קרמר, כי לא ניתן לקשר את עבודתו של התובע למחלתו.

4.התובע ביקש להפנות למומחה שאלות רפואיות, ובהחלטתנו מ-11.9.12, הופנו למומחה שאלות הבהרה.

באשר לשאלה, מתי לראשונה מופיעים רישומים רפואיים בנוגע למחלת התובע, השיב המומחה, כי מהחומר שהועבר אליו, מוזכרים צפצופים על פני שתי הריאות מ-9.11.97, וכי אין חומר רפואי לפני תאריך זה.

באשר לשאלה, האם בעיות הנשימה של התובע נגרמו, או הוחמרו כתוצאה מחשיפת התובע לחומרים שפורטו בהחלטת בית הדין, חומרים אליהם נחשף במסגרת עבודתו, השיב המומחה, כי לדעתו, העישון מסביר את מחלת התובע, ואין עדות ברישומים הרפואיים להחרפת הסימפוטומים ע"י חומרי הניקוי.

המומחה השיב, בבירור, כי אין המדובר במחלת מקצוע, בהתאם לרשימת מחלות המקצוע, ואף אין המדובר בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה.

המומחה פרופ' קרמר חיווה דעתו, כי המדובר במצב תחלואתי רגיל, עקב עישון, וכי עבודת התובע לא גרמה להחמרת מחלתו ולא השפיע על הופעת המחלה, או החמרתה.

המומחה חזר וציין, כי עוד בביקור אצל ד"ר עזמי ב-9.11.97, מופיע רישום של צפצופים וחרחורים מעל שתי הריאות, כך שאין המדובר בבעיות נשימה שהחלו בשנת 1999.

בהקשר זה יש לזכור, כי התובע החל עבודתו כעובד ניקיון, רק בחודש 5/1997, כך שהרישום הראשון (וזאת בהתייחס לחומר שהומצא לבית הדין, ואשר אינו מכסה תקופה שלפני שנת 1997), המתייחס לצפצופים, הינו כחצי שנה לאחר תחילת עבודתו של התובע.

מאחר והמומחה קישר סיבתית בין העישון לבין מחלת הריאות של התובע, נשאל המומחה, האם הוא סבור כי כל אדם מעשן אמור לחלות באסטמה ותשובתו היתה, שלא כל אדם מעשן אמור לחלות במחלה זו, אך יש חולים שזו הסיבה למחלתם, כמו במקרה של התובע.

המומחה חזר וציין, כי אינו סבור, בהתייחס לעניינו של התובע, שחשיפתו של התובע לחומרי הניקוי ו/או לסיד ולצבע, הם אלה שגרמו למחלתו, מאחר וגם אין פניה לחדר מיון או תיעוד של התקף, בסמיכות לחשיפה כזו.